אחרי המשבר, שלושה כוחות יקבעו את היחסים בין האדם לסביבה: הפוליטיקה, תרבות הצריכה והטכנולוגיה. השאלה היא מי מהם יוביל.
הכוחות הפוליטיים
בוועידת האקלים במדריד, בנובמבר 2019, התכנסו נציגים של כ־200 מדינות – וההחלטות על צמצום פליטות נדחו. מדינות שאחראיות יחד לרוב פליטות גזי החממה בעולם התנגדו. לפי הנתונים שהוצגו במאמר המקורי, האיחוד האירופי, האחראי לכ־9% מהפליטות, הוריד אותן ב־15%, בעוד שמדינות אחרות הגדילו את פליטותיהן.
מאבקים בחסות הקורונה
המגפה חשפה תחרות על ציוד רפואי ותרופות וחוסר סולידריות בין מדינות – סימן לכך שמנהיגים ממשיכים לפעול בעיקר מתוך אינטרס עצמי.
התאגידים
אמזון, אפל, סמסונג, עליבאבא ומישלין מציגות תוכניות סביבתיות שאפתניות – למשל יעד של אפס פליטות עד 2040. לתאגידים יש כוח כלכלי ולוגיסטי שמאפשר להם להזיז שרשראות אספקה שלמות.
הטכנולוגיה והצרכנים
כמחצית מאוכלוסיית העולם מחוברת לאינטרנט. המשמעות: לצרכנים יש כוח אמיתי להשפיע על החברות באמצעות הבחירות שלהם.
מסקנה
אם המנהיגים יתקשו להוביל, ייתכן שתאגידים – בלחץ צרכנים ערניים – יעשו יותר למען הקיימות. ולשרשרת האספקה יש תפקיד מרכזי בכל תרחיש.